Rosh Hashanah
Daf 4b
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. כָּתוּב לֹ֧א יְבַקֵּ֛ר בֵּין ט֥וֹב לָרַע֖. עָבַר וּבִיקֵּר מָהוּ שֶׁיַּעֲבוֹר. אָמַר לֵיהּ. כָּל דָּבָר שֶׁבָּא לְהַתִּיר אֵינוֹ עוֹבֵר. מַה בָא לְהַתִּיר. כָּאן הִתִּירָה הַתּוֹרָה לְהַקְדִּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין. תַּמָּן תַּנִּינָן. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת. חַטָּאת וְאָשָׁם וְעוֹלָה. וְהַדַּל הָיָה מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת הָעוֹף׃ וְאֵין חַטַּאת הָעוֹף מְחוּסֶּרֶת זְמַן אֶצֶל אָשָׁם. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כָּאן הִתִּירָה הַתּוֹרָה לְהַקְדִּישׁ מְחוּסְּרֵי זְמַן. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. 4b כָּתוּב בַּשְּׁמִינִי יָבִיא. עָבַר וְלֹא הֵבִיא מָהוּ שֶׁיַּעֲבוֹר. אָמַר לֵיהּ. כָּל דָּבָר שֶׁבָּא לְהַתִּיר אֵינוֹ עוֹבֵר. מַה בָא לְהַתִּיר. כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כָּאן הִתִּירָה הַתּוֹרָה לְהַקְדִּישׁ מְחוּסַּר זְמַן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. כָּל שִׁבְעָה אֵין אוֹמֵר לוֹ. הֲבֵא. מִיכָּן וְאֵילָךְ אוֹמֵר לוֹ. הֲבֵא. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. כּוּלְּהֹם מִתְכַּווְנִין וּמְבִיאִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן בָּרֶגֶל. נִיחָא נָזִיר. מְצוֹרָע לֹא מְחוּסָּר כִּיפּוּרִים הוא. וְהָא תַנִּינָן. הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה. פָּתַר לַהּ בַּנָּזִיר. רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי בָעֵי. רֹאשָׁהּ אַתּוּן פָּֽתְרִין בְּנָזִיר וְסֵיפָא בִמְצוֹרָע. אָמַר רִבִּי חֲנַנָיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. לֹא כְבָר אִיתְּתָבַת תַּמָּן. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קִייְמָהּ רַב אֶבְדוּמָא נְחוּתָה בַכֹּהֲנִים בַּשָּׂעִיר. אוֹף הָכָא הַכֹּהֲנִים בַּשָּׂעִיר.
Traduction
R. Hagaï demanda en présence de R.Yossa: si l’on a transgressé le précepte biblique de circoncire le fils au 8e jour (Lv 12, 3), et que l’on a différé cet acte, est-on coupable du retard? -Non, fut-il répondu, car il est écrit (Dt 23, 22): si tu formules un vœu à l’Éternel, ton Dieu ne tarde pas à l’acquitter; la défense du retard s’applique seulement à ce qui est payable, non à ce qui ne l’est pas (comme l’acte de circoncire), ni même à son équivalent en échange. Ainsi il a été enseigné: du verset s’ils n’ont pas amené (la victime) à l’entrée de la tente d’assignation, etc. (Lv 17, 4), on conclut qu’en cas d’égorgement d’un animal au dehors, on n’amène pas non plus au Temple l’échange d’équivalence. Selon R. Yona, Levi b. Soussi l’expliqua d’une autre façon, en présence de Rabbi: si quelqu’un s’étant engagé à offrir un holocauste laisse passer la série des 3 fêtes sans l’offrir, puis (ayant perdu la 1re victime) amène une autre bête, qu’il offre aussitôt, on aurait cru que, par cette offrande, le propriétaire se trouve délié de son vœu; c’est pourquoi l’on déduit du verset en question que le devoir de payer se rapporte à la 1re victime désignée, non à l’équivalent. Comment aurait-on pu le croire, objecta R. Yossé, puisque dès l’évolution des 3 fêtes on est coupable du retard, avant l’apport de toute autre victime? Voici dans quelle hypothèse on raisonne: si quelqu’un ayant désigné un animal comme holocauste laisse passer 2 fêtes sans l’offrir, puis (l’ayant perdu) amène un autre animal, qu’il ne sacrifie pas de suite, et seulement après avoir laissé passer la 3e fête; en ce cas, on aurait pu croire que l’on joint la victime désignée à son équivalent pour constituer la série complète des 3 fêtes passées, et constituer la culpabilité du retard; c’est pourquoi il est dit que l’expression du dit verset, ''de ne pas tarder à l’acquitter lui'', n’implique pas l’équivalent.
Pnei Moshe non traduit
כתיב. גבי מעשר העשירי יהיה קדש לא יבקר בין טוב לרע בין שיבא בעל מום לעשירי ובין תמים ואם עבר וביקר שעשה תחבולה שהעשירי יהיה תמים מהו שיעבור על לאו דלא יבקר:
כל דבר שבא להתיר. כל מקום שבא הכתוב להתיר כדמפרש לקמיה שהתורה התורה כאן להקדיש בעלי מומין אינו עובר אם ביקר דלא נאמר לא יבקר אלא שאינו צריך לבקר ואם ביקר לא הקפידה התורה:
תמן תנינן. בפרק בתרא דנגעים דמיירי בטהרת מצורע ביום השביעי מגלח וכו' ביום השמיני מביא שלש בהמות וכו' והדל היה מביא חטאת העוף ועולת העוף תחת חטאת ועולת בהמה ומביא כבש אחד לאשם כדכתיב:
ואין חטאת העוף מחוסרת זמן אצל אשם. בתמיה שהרי אשם מצורע קודם הוא לחטאת וכדתנן בפ''י דזבחים כל חטאות שבתורה קודמות לאשמות חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא ע''י הכשר להכשיר את המצורע לאכילת קדשים ולביאת המקדש וכל זמן שלא קרב האשם הרי חטאת העוף כמחוסרת זמן היא והאיך יכול להקדישה דבשלמא מצורע עשיר שמביא שלש בהמות שפיר הוא דמשכחת לה דאין כאן מקדיש מחוסר זמן מפני שהוא יכול להקדישן לפי סדר הקרבתן שהוא מקדיש האשם ומקריבן ואח''כ החטאת והעולה אלא בקרבן מצורע עני זימנין דמקדיש לחטאת העוף ומחוסרת זמן היא אצל אשם שעדיין לא הוקרב וכגון שהיה עשיר והעני אחר שהפריש ג' בהמות לקרבנו דהדין הוא שכל זמן שלא קרב אשמו מביא הוא החטאת והעולה של עני וכדתנינן שם מצורע עשיר והעני הכל הולך אחר האשם וכר' יהודה דהלכתא כוותיה ונמצא שהכבש שהפרישו לאשם בתחלה הרי הוא לאשמו ובלבד שעדיין לא קרב שאז הוא יכול להביא חטאת ועולה של עני שאם קרב האשם צריך הוא להביא כל השאר כקרבן עשיר והשתא משכחת לה בקרבן מצורע עני שמקדיש הוא לחטאת העוף מחוסרת זמן מפני האשם שעדיין לא הוקרב. ולהכי נקט חטאת העוף בלחוד משום שהיא קודמת לעולת העוף וכדתנן בזבחים שם חטאת העוף קודמת לעולת העוף וכך בהקדשה:
כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן. מפני שא''א בענין אחר:
כתיב בשמיני יביא. גבי מצורע עני והביא אותם ביום השמיני לטהרתו אל הכהן ואם עבר ולא הביא בשמיני מהו שיעבור עליו בבל תאחר:
א''ל כל דבר שבא להתיר וכו'. וכדמסיק ואזיל ומה בא להתיר כהאי דאמר ר''א שכאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן ומכיון שמצינו שמותר כאן להקדיש מחוסר זמן משום טהרתו של מצורע כל זמן שמביא לטהרתו מביא ואינו עובר שרשות בידו לשהות קרבנותיו ולא נאמר ביום השמיני אלא להוציא לפניו שלא יביא בשבעת ימים שלפניו:
א''ר יוסי בר' בון כל שבעה וכו'. ר''י בר' בון פליג וס''ל שכל שבעה שלפניו אין אומרים לו הבא קרבנות שלך מכאן ואילך אומרים לו צריך אתה להביא ואם לא הביא בשמיני עובר היא:
מתניתא. ברייתא חדא פליגא היא על ר' יוסי בר' בון דקתני כולהם מתכוונין וכו' על המתני' דריש פרקין ואלו מגלחין במועד מיתניא דתנינן ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים וכו' והנזיר והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו ותני עלה וכולן מתכוונין ומביאין קרבנותיהן ברגל אפי' לכתחלה יכולין להתכוין ולשהות קרבנותיהם עד הרגל ומביאין אלמא יכולין להשהות קרבנותיהן ודלא כר' יוסי בר' בון:
ניחא נזיר. אמתני' דהתם קאי ולמאי דגריס הכא שיכולין לשהות קרבנותיהן עד הרגל בכדי שיכולין לשמוח ברגל ופריך דהניחא נזיר שפיר הוא שאפי' בראשון שעדיין לא קרב קרבנו יכול הוא לשמוח ברגל ולאכול בשר עד שיקריב קרבנו והותר לשתות יין אלא מצורע וכי לא מחוסר כפורים הוא ועד שיביא קרבנותיו אסור הוא לאכול משלמי שמחה והיאך יכול לשהות קרבנותיו עד הרגל הא אנן תנן ההלל והשמחה שמונה ואין שמחה אלא בבשר שלמים וזה שלא יכול לשמוח עד שיביא קרבנותיו ונמצא שאין כאן אצלו שמחת שמונה:
פתר לה בנזיר. הא דקתני כולן מתכוונין להביא קרבנותיהן בנזיר ואינך דרישא דמתני' הוא דקאמר אבל לא במצורע שאינו יכול לשהות קרבנותיו עד הרגל ולמנוע ממנו שמחת הרגל עד שיקרבו:
רישא אתון פתרין במצורע וסיפא בנזיר. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות. וכלומר לדידך דהברייתא לא קאי אמצורע א''כ לא דמיא הסיפא וזו היא הברייתא דמיתנייא על המתני' וקרי לה רישא דרישא תני נמי מצורע בהדי אינך ובברייתא דהיא הסיפא לא תפרש לה אלא בנזיר לא במצורע:
אמר ר' חנניה בריה דר' הלל. ומאי קושיא מהאי מתני' דסוכה וכי לא כבר איתותבת תמן לעיל בפ' לולב וערבה בהלכה ד' דפריך נמי מהאי מתני' אמ''ד התם דאין זביחה אלא בשעת שמחה ואם חל יום ראשון להיות בשבת היאך אתה מוצא השמחה שמונה ואמר ר' יוסי התם דקיימא ר' אבודמא נחותה דמשכחת שמונה בכהנים ובשעיר של רגלים אלמא אי אשכחן השמחה אף בכהנים לחוד שפיר קרינן השמחה שמנה אוף הכא נמי כן:
Rosh Hashanah
Daf 5a
רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. כָּתוּב וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל. עָבַר וְלֹא מָל. אָמַר לֵיהּ. כִּֽי תִדֹּ֥ר נֶ֨דֶר֙ לַֽיי אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תְאַחֵר֭ לְשַׁלְּמ֑וֹ. דָּבָר שֶׁהוּא נִיתַּן לְתַשְׁלוּמִין. יָצָא זֶהּ שֶׁאֵינוֹ נִיתַּן לְתַשְׁלוּמִין. לֹ֥א תְאַחֵר֭ לְשַׁלְּמ֑וֹ. וְלֹא אֶת חֲלִיפָּיו. כְּהָדָא דְתַנֵּי. וְאֶל פֶּ֜תַח אוֹהֶל מוֹעֵד֘ לֹ֣א הֱבִיאוֹ֒ וְלֹא אֶת חֲלִיפָּיו. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. 5a פִּירְשָׁהּ לֵוִי בֶּן סִיסִי קוֹמֵי רִבִּי. בָּאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה. וְעָֽבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים וְהֵבִיא אֲחֶרֶת וְהִקְרִיבָהּ מִיַּד. הָיִיתִי אוֹמֵר. יִיפָּטֵר מִן הָרִאשׁוֹנָה. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר לֹ֥א תְאַחֵר֭ לְשַׁלְּמ֑וֹ. וְלֹא חֲלִיפָּיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. [אִם] בָּאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי. מִיַּד הוּא עוֹבֵר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בָּאוֹמֵר. הֲרֵי זֶה עוֹלָה. וְעָֽבְרוּ עָלֶיהָ שְׁנֵי רְגָלִים וְהֵבִיא אֲחֶרֶת [תַּחְתֶּיהָ וְלֹא הִקְרִיבָהּ מִיַּד] וְעְבַר עָלֶיהָ רֶגֶל שְׁלִישִׁי. הָיִיתִי אוֹמֵר. תִּצְטָרֵף עִם תְּמוּרָהּ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר לֹ֥א תְאַחֵר֭ לְשַׁלְּמ֑וֹ וְלֹא אֶת חֲלִיפָּיו.
Traduction
Il est dit ensuite (Dt 23, 22): car il te le redemandera; la redondance du mot demander indique que les sacrifices d’expiation et de péché doivent être livrés par l’obligataire; les mots l’Éternel ton Dieu (dont le 2e est superflu) a en vue la consécration de ce qui est destiné à l’entretien du Temple, et l’expression de toi s’applique au devoir de laisser le glanage, l’oubli et l’angle des champs. Enfin, la phrase ce sera un péché pour toi a pour but d’aviser que le sacrifice ne devra pas être entaché. Si le texte biblique n’avait pas en vue cette exclusion, qu’entendrait-on par là? -C’est, dit R. Samuel, fils de R. Yossé b. R. Aboun, afin de ne pas supposer qu’en raison de l’omission le sacrifice même devient impropre; c’est pourquoi il est dit: ce sera un péché pour toi, non pour ton sacrifice. De même, il est dit (ib. 24): ce que tes lèvres ont énoncé, tu l’observeras, et tu feras etc.; de la redondance des 2 derniers termes on conclut qu’au besoin le tribunal doit contraindre l’obligataire à l’exécution. Les rabbins de Césarée, au nom de R. Abina, en déduisent qu’il y a lieu parfois de déposer des gages pour assurer l’apport des sacrifices. Enfin il est dit (ib.): lorsque tu t’es engagé par vœu à remplir une offrande à l’Éternel ton Dieu; or, l’offrande par vœu ne ressemble pas à celle qui est volontaire, et le texte biblique a seulement en vue de dire que chaque offrande, soit par vœu, soit volontaire, est également obligatoire (séparément). L’offrande par vœu (24)''J., (Megila 1, 7) ( 71b) ; Qinin, 1, 1.'' émane de celui qui aurait dit: je m’engage à offrir un holocauste; l’offre volontaire émane de celui qui aurait dit: je m’engage à sacrifier tel animal en holocauste. R. Hama, compagnon des rabbins, demanda: si quelqu’un après avoir employé la 1re formule, revient sur son dire et emploie la 2e formule (25)V. B., Hulin 101 et 103., le vœu est-il maintenu, ou devient-il volontaire ? - Une telle question, objecta R. Hinena, n’est pas fondée, mais l’on a voulu savoir ce qu’il en est à l’inverse, si l’on s’est exprimé d’abord dans le sens d’une offrande volontaire, puis dans celui d’une offrande par vœu. Or, en ce dernier cas, l’engagement est plus grave, et il englobe naturellement celui qui l’est moins; tandis qu’au contraire, un engagement moindre ne l’emporterait pas sur un autre qui serait plus grave (pour celui-ci, on reste responsable à l’avenir).
Pnei Moshe non traduit
עבר ולא מל. ביום השמיני מהו אם עובר בבל תאחר:
א''ל. בהאי קרא דכתיב ביה. לא תאחר כתיב לשלמו דמשמע דבר שניתן לתשלומין שהוא משלים למחר או באיזה יום והוי כמי שהקריב בו ביום שנתחייב להקריבו יצא. זה מילה ביום השמיני שאינו ניתן לתשלומין להיות כביום שנתחייב שאף שחייב הוא למולו אח''כ מ''מ יום השמיני א''א להשלימו והלכך אין חיוב מילה בכלל מקרא הזה כולל:
לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו. היינו חליפיו דלא חזי למיקרב וכדמסיק ואזיל כהדא דתני ואל פסח אהל מועד לא הביאו כתיב גבי שחוטי חוץ ודריש ולא את חליפיו. לא מצאתי ברייתא זו כלשונה וראיתי בפסיקתא פרשת אחרי מות דמייתי בכל מקום ברייתות דספרא וספרי ובקצת נוסחאות שונות וגריס התם ואל פסח אהל מועד לא הביאו להקריב וגו' הכשרין ולא הפסולין יצאו בעלי מומין. והיינו נמי ולא את חליפיו דממעט בעלי מומין דהתמורה חיילא עלייהו כדתנן בפ''ק דתמורה ואינן קריבין ופטור עליהן משום שחוטי חוץ והכא נמי ולא את חליפיו שאם לא מכרו כדי שיפול דמיו לנדבה אינו עובר משום בל תאחר:
פירשה לוי בן סוסי קומי רבי. בדרך אחרת כגון באומר הרי עלי עולה ועברו עליה ג' רגלים והביא אחרת שהראשון אבד והקריבה מיד הייתי אומר יפטר בזה מן הראשונה לפום כן וכו' ולא חליפיו שאין החליפין משלים לראשונה:
אמר ר' יוסי. מאי האי דקאמרת אם באומר הרי עלי מיד הוא עובר וכלומר מיד שעברו עליה ג' רגלים עובר הוא ומהיכי תיתי לומר שיפטור באחרת שהקריבה הלא זה קרבן אחר הוא:
אלא כן אנן קיימין. את הדרש הזה באומר ה''ז עולה ועברו עליה שני רגלים והביא אחרת תחתיה שהמיר בה ולא הקריבה מיד עד שעבר עליה רגל שלישי והייתי אימר תצטרף מה שעברו על הראשונה עם התמורה ויהיה שלשה רגלים לפום כן צריך מימר וכו':
כִּֽי דָרוֹשׁ יִדְרְשֶׁ֜נּוּ. אֵילּוּ חַטָּאוֹת וָאֲשָׁמוֹת. יְי אֱלֹהֶ֨יךָ֙. זֶה הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיַת. מֵֽעִמָּ֔ךְ. זֶה לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵיאָה. וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא. וְלֹא בְקָרְבָּֽנְךָ חֵטְא. דִּלָא כֵן מָה אֲנָן אָֽמְרִין. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁלֹּא תֹאמַר. שֶׁמָּא יִמְצָא זֶבַח פָּסוּל. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר (לֹ֥א תְאַחֵר֭ לְשַׁלְּמ֑וֹ וְלֹא אֶת חֲלִיפָּיו.) [וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא. בְּךָ וְלֹא בְקָרְבָּֽנְךָ חֵטְא.] מוֹצָ֥א שְׂפָתֶי֖ךָ תִּשְׁמוֹר וְעָשִׂ֑יתָ. תִּשְׁמוֹר וְעָשִׂ֑יתָ. לְהַזְהִיר בֵּית דִּין שֶׁיַּעַשּׂוּךָ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי אָבוּנָא. מִיכְּן לְמַשְׁכּוֹן. כַּֽאֲשֶׁ֨ר נָדַ֜רְתָּ לַֽיי אֱלֹהֶ֨יךָ֙ נְדָבָ֔ה. וְיֵשׁ נֶדֶר קָרוּי נְדָבָה. אֶלָּא לְחַייֵב עַל כָּל נֶדֶר וָנֶדֶר וְעַל כָּל נְדָבָה וּנָדָבָה. אֵי זֶהוּ נֶדֶר שֶׁאָֽמְרוּ. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה. אֵי זֶהוּ נְדָבָה שֶׁאָֽמְרוּ. הָאוֹמֵר. הֲרֵי זוֹ עוֹלָה. רִבִּי חָמָא חַבְרֵהוֹן דְּרַבָּנִן בָּעֵי. אָמַר. הֲרֵי עָלַי. וְחָזַר וְאָמַר. הֲרֵי זוֹ. רִבִּי חִינְנָא בָעֵי. לֹא מִסְתַּבְּרָא דִּי לֹא אָמַר. הֲרֵי זוֹ. וְחָזַר וְאָמַר. הֲרֵי עָלַי. אִיסּוּר חָמוּר חָל עַל אִיסּוּר קַל. אֵין אִיסּוּר קַל חָל עַל אִיסּוּר חָמוּר.
Traduction
– A la liste des sujets pour lesquels la Mishnâ énonce le 1er Nissan comme époque du nouvel-an, on a ajouté la location des maisons et le prélèvement des sicles au Temple (pour les besoins du culte). Pour la location, R. Yona explique que l’année est renouvelée au 1er Nissan lorsque le locataire déclare prendre la maison pour cette année; mais si c’est pour une année complète, il s’agira d’un an jour pour jour (26)(Nedarim 8, 1).. Quant au prélèvement des sicles, c’est conforme à ce qu’a dit R. Samuel b. Isaac.
Pnei Moshe non traduit
אלו חטאות ואשמות. שהן נדרשין ממך לפי שהן חובה מוטל עליך:
מעמך זה לקט שכחה ופאה. שהן חלקו של עני דכתיב בה את העני עמך:
ולא בקרבנך חטא. כדמפרש ואזיל:
דלא כן מה אנן אמרין. ואם לא מיעוט הכתוב לזה מה הייתי אומר:
א''ר שמואל שלא תאמר שמא ימצא זבח פסול. כלומר שמא הואיל והוא עובר ויש בו. חטא נמצא גם כן הזבח פסול לפום כן וכו':
מכאן למשכון. מכאן למדו לומר חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן כדתנן בסוף פ''ה דערכין:
ויש נדר קרוי נדבה. הרי הפריש בין זה לזה ואם הוא נדר אמאי קרוי נדבה אלא מכאן לחייב על כל נדר ונדר וכו' בפני עצמו:
אמר הרי עלי וחזר ואמר הרי זו. מהו שיחול לשון נדבה על לשון נדר:
ר' חיננא בעי. הקשה לא מסתברא למיבעיא דאלא כך אם אמר הרי זו וחזר ואמר הרי עלי אם חל לשון נדר על לשון נדבה וטעמא דמסתברא היא מפני דא''ל איסור חמור חל על איסור קל וזהו נדר שהוא חמור מנדבה שהנדר חייב באחריותו משא''כ בנדבה ואין איסור קל חל על איסור חמור ואם אמר בתחלה הרי עלי כבר נתחייב באחריות ולא מהני לשון נדבה שאח''כ:
הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן שְׂכַר בָּתִּים וּתְרוּמַת שְׁקָלִים. שְׂכַר בָּתִּים. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וְהוּא שֶׁאָמַר. שָׁנָה זוֹ. אָבָל אִם אָמַר. שָׁנָה אַחַת. נוֹתֵן מֵעֵת לָעֵת. וּתְרוּמַת שְׁקָלִים. כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק. כַּתְּחִילָּתָהּ. וַיְהִ֞י בַּחוֹדֶשׁ הָֽרִאשׁ֛וֹן בַּשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁינִית בְּאֶחָ֣ד לַחוֹדֶשׁ הוּקַ֖ם הַמִּשְׁכָּֽן: וְתַנֵּי עֲלָהּ. בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן בּוֹ בַיּוֹם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה. רִבִּי טָבִי רִבִּי יֹאשִׁיָּהוּ בְשֵׁם כַּהֲנָא. נֶאֱמַר כָּאן חָדְשֵׁי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חָדְשֵׁי. מַה חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן אַף חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. שְׁבַק רִבִּי טָבִי רֹאשָׁהּ וְאָמַר סוֹפָא. דִּלֹא כֵן כַּהָדָא דְתַנֵּי. זֹ֣את עוֹלַת חוֹדֶשׁ בְּחָדְשׁ֔ו. יָכוֹל יְהֵא תוֹרֵם בְּכָל חוֹדֶשׁ וָחוֹדֶשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּחָדְשׁ֔וֹ לְחָדְשֵׁי֭. בְּחוֹדֶשׁ אֶחָד הוּא תוֹרֵם לְכָל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. יָכוֹל בְּאֵיזֶה חוֹדֶשׁ שֶׁיִּרְצֶה. נֶאֱמַר כָּאן חָדְשֵׁי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חָדְשֵׁי. מַה חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן אַף מַה חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
הוסיפו עליה. על המתני' שאחד בניסן ר''ה לשכר בתים ובאומר לשנה זו השכרתי לך וכדר' יונה:
כהיא דאמר ר' שמואל בר יצחק בתחלתה וכו'. גרסי' להא לעיל בריש מסכת שקלים עיין שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source